על חום, חימום ואהבה

מעל דפי עיתון ידיעות עין השופט התדיינו חברים בקשר לבעיית החימום בחורף. נכון, לא נעים כשקר, אבל תמיד אפשר ללבוש לבוש נוסף או להתכרבל מתחת לשמיכה עבה. אבל העצות הנ”ל אינן התשובה שלי לבעיה אמיתית שאולי קיימת.
החום המשמעותי והאמיתי קיים רק באהבה.
את תחושת החום הבסיסית אנו אמורים לקבל מהורינו בינקות ובילדות, וכשזה לא קורה או קורה חלקית, הקור של מזג האוויר מקבל משמעות ואפילו תחושה אחרת. אנו, באיזשהו מקום, קופאים כתינוקות וכילדים בחוסר הבנה מדוע איננו אהובים. פשוט איננו יכולים להבין כשהורינו מגלים כל יחס אחר שאינו אהבת אמת, או התנהגות שלהם שיש בה מסר מעין זה.
לרוב ההורים פשוט נוח ולא במודע להוציא כעסים ותסכולים על ילדיהם. החוויות והתחושות אינן נמחקות כלל, אלא מודחקות ועליהן נבנות נירוזיות המובילות למחלות נפשיות וגופניות. גם האלימות היא סימפטום של מבוגר שסבל מחסך בילדות, וככל שהטראומה יותר קשה, אותו אדם מתוסכל ואלים יותר.
מי שעקב במשך השנים אחרי מאמרי בעיתון ידיעות עין השופט, ודאי יורד לסוף דעתי.
בין מבוגרים חום יכול להיות בסך הכל חיוך חם ולבבי, חיבוק חם. כשיש את זה, מזג האוויר באמת אינו משמעותי. אדם חייב להרגיש חם מבפנים. באין אהבה בילדות המוקדמת שום תנור או מזגן לא יוכלו לחמם באמת או לחפות עד שנרגיש חמים כמו שאנו אמורים.
אפילו בן זוג לא יוכל לפתור בעיה זו. כשאנו חמים, אנו שמחים ומחייכים ומקרינים זאת גם ביחסים וילדינו גדלים שמחים ומאושרים. חיוך הוא למעשה ליטוף וחיבוק של האהבה עצמה את הבריאה כולה והאדם רק עושה טוב גם לעצמו. כבר ציינתי, שבנתינה הקבלה הגדולה ביותר, וכך שאתה מחייך חיוך של קבלה שלמה אל הזולת, והוא כנ”ל אליך, מתקיימת אהבה שלמה. ואהבת אמת בזוגיות היא המופלאה מכל. האינטימיות והקרבה בין גבר ואישה, השלמים עם עצמם באהבת אמת, היא תכלית קיומנו בעולם הזה.
התרשמותי היא, שרצוי וניתן לתת יותר לגיטימציה לאהבה לצורך שלנו לבטאה בכל אופניה ורבדיה. הלגיטימציה חייבת להתחיל מהאדם עצמו פנימה. להרגיש שלגיטימי מותר, כדאי, טבעי, נורמלי ורצוי לאהוב מבלי מעצורים, מחסומים או הגנות של בושה ומבוכה או חוסר קבלה.
הטרגדיה היא, כאשר איננו מקבלים לגיטימציה לבטא תחושות ורגשות בילדות ובנערות, בשמחה ובעליצות, אנו נחסמים במידה רבה לכל החיים. חוויות הילדות אינן נמחקות, אלא מודחקות. זו פעולה אוטומטית של אורגניזם שאינו יכול לסבול הבנה, שאיננו אהוב – ועל חוויות אלו נבנות אישיות שלמות לא אמיתיות שאינן עצמן. החיבור לעצמנו, כמו שאנו באמת, הוא זה שיאפשר לנו להעניק לילדינו אהבת אמת וחופש אמיתי. להיות הם עצמם, אחרת יימשך מעין גלגל לדורות של ניוורוזות, של אי סיפוק בסיסי וחוסר שביעות רצון ותחליפים לא אמיתיים, סטיות למיניהן וכו’, שכולן מבטאות את הצורך האחד והיחיד שלנו – להיות אהובים.
לדעתי, האלימות והרוע כולו בעולם הזה הוא תוצאה של חסך באהבה, משום שלכל נבון ונורמלי ברור שכשישנה אהבה – אין רע.
וחום וחימום הם רק אהבה.