הטוב האבסולוטי, והאהבה

כולנו באופן יסודי ומהותי, רוצים להתחבר למה שעושה לנו טוב. לטוב. אך מהו הטוב האמיתי?
לעתים אנו פוגשים אנשים חדשים שלפעמים נכנסים לחיינו הפרטיים והאישיים כידידים או כיותר מזה, ויש לנו נטייה אינסטנקטיבית ונכונה לבחון עד כמה אנשים טובים. לא במודע, אפילו אנו מדרגים מי יותר טוב ומי פחות טוב ומי רע. בהרבה מקרים במציאות נכוחה, מתברר שאדם טוב לאחד ולשני לא. או שאדם טוב במידה לא זהה לזולת סביבו. הטוב האמיתי הוא הטוב האבסולוטי. טוב אבסולוטי הוא טוב בכל דבר לכל דבר – במעשה, בדיבור ובמחשבה (בתודעה). הטוב האבסולוטי טוב לאשתו, לילדיו, למכריו, לזר, לחיות, לטבע ולבריאה כולה. תודעה טהורה שכלל לא עולה בדעתה להזיק או להרע, בדיוק להיפך: דרך הטוב להיטיב. הטוב האבסולוטי הוא ישר, כנה, אמיתי ומוסרי (כן, ישנו מוסר מוחלט) וככזה הוא מתחבר אל המציאות באופן נכון ואם אינו מביא תועלת רבה לחברה ולסביבה, לבטח אינו מזיק ופוגע.
הטוב האבסולוטי הוא הנורמלי. הוא המהות האמיתית והיחידה של כולנו, הצדיק אינו יכול להיות אחרת והשאלות לגבי האהבה כלל אינן עלות על הפרק (דוגמת נורית גלרון בשירה המפורסם: מה זאת אהבה).
על-פי הקבלה, הטוב קדם לרע וישנה אזהרה מפורשץ וברורה: סור מרע ועשה טוב, ובהמשך: בקש שלום ורדפהו.
האהבה עושה טוב, כי היא עונג וחדווה ובה האושר והשמחה (אהבת אמת).
בתודעת האנשים, לעתים יש בלבול בין תאווה ותשוקה שהם לגיטימיים, לבין אהבה.
באהבת אמת (במערכת יחסים ולא רק בין גבר ואישה) אין תסכול, כעס, אשמה או קנאה.
כשאדם מחובר אל עצמו באמת ובשלמות, הוא חווה רק שביעות רצון וסיפוק כהוויה בסיסית וכמציאות פנימית. לדעתי המציאות “האובייקטיבית” היא השתקפות של המציאות הפנימית של כולנו. באיזשהו מקום, כל שאדם יעשה יחזור אליו כבומרנג טוב או רע, וכך יוצר האדם את המציאות סביבו.
למרות שבמציאות ההיסטורית היה ונכון וגם נאמר – צדיק ורע לו, רשע וטוב לו. בחזון אחרית הימים של נביאי ישראל הצדק והאמת אמורים לצאת אל האור.
אני מאמין בחזון אחרית הימים, בו לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה. זה יהיה עידן של שלום, אחווה ואהבה אוניברסליים חובקי כל. ועל זה כתבתי במאמר אחר – עת שלום ועת מלחמה ועת שכולה אהבה.

באהבה אמיתית ושלמה,
יהודה נחמד