על אהבה ועל שנאה שלא נדע

אהבה היא נתינה ללא ציפייה של קבלה לתמורה. שנאה לפעמים היא לקיחה עם ציפייה לעוד ועוד ללא תמורה. במהותה שנאה היא מכה מתחת לחגורה, מכה לשם השמדה. אם נסתכל על אותם אנשים שמייצגים את השנאה במהותה נתפלא לגלות אצלם פה ושם אותות של חיבה, אנושיות מסוימת שמעידה על אפשרות לתקנה. זו לא השנאה, זו המצוקה, התסכול והכעס שהוליכו אל זו ההוויה. השנאה במהותה אומרת רק אני. ואהבה בניגוד גמור: אני ואתה, ומי שלא מבין אז יש לו בעיה. האהבה והשנאה אינם יכולים לדור בכפיפה, זהו האבסורד וגם התקווה, משום שהקיום כולו נתון בידיה של האהבה ולשנאה אין מקום משלה ובטוח שאינה יכולה להוות תחליף, משום שאז באה הכליה. באהבה אתה נותן טובה בחיוך של סיפוק והנאה. בשנאה לרוב אתה נותן מכה שתכאב ככל שניתן בידך, עם חוסר סיפוק שלא נפסק. באהבה אין מאבק (כמו שהוא נראה בעולמנו). בשנאה המאבק הוא התמצית שאי אפשר בלעדיה. מייאש הוא הדיבור על השנאה למי שטוב וחושב רק על אהבה, משום שמקומה של השנאה הוא היכן שאין אהבה, איפה שרע. בעולמנו הכל נראה כמעין בליל ערבוביה שמקשה על ההבנה, מהו האדם טוב אבסולוטי, או אולי גם מעט רע. וההיסטוריה שהיתה עד עתה אינה ברורה דיה, וקשה לזיהוי והוכחה. אבל למי שברור שהאדם טוב במהותו, מבין שטוב הוא חלק בלתי נפרד מתוך ההרמוניה האנושית בצריכה להיות כולה אהבה, משום ששנאה ורע הם הניגוד הגמור של הטוב והאהבה, ובלתי נסבל שידורו בכפיפה, וכשתבוא ההפרדה אז גם תבוא הגאולה השלימה. מה שכל האנושות צריכה לשאוף בקרבה וחבל שאינה. סדר עולמי חדש שיושביו יביטו אחורה בחשש, אבל לא נורא, משום שאותה היסטוריה מחרידה, אין לה סיכוי מעבר לכך שנשארו זיכרונות ותמונה על המרקע. מחרידה משום שהיתה ביטוי לשנאה שאין לנו רצון להבין טיפשות מהותה. ואולי אפילו יום אחד נשכח שהיתה, משום שכולנו נהיה כל כך מרכוזים במעשי האהבה, בטוב ובנתינה, בהרמוניה בלתי ניתנת לתפיסה למי שחי עתה, אפילו לא לי המדבר כל כך גבוה לפעמים בלי להבין את כל המשמעות עד כמה זה יהיה נפלא. גן עדן שאינו אשליה. מעין תיקון והמשך למה שהיה צריך להיות מלכתחילה. האמת היא שהציפייה לאמונה בזו הפילוסופיה על האהבה והשנאה היא מועטה. אבל מה לעשות וזוהי האמת כולה. אמת פשוטה, שפשוט אין מקום לשנאה, משום שמהותנו שאף אחד לא יעז להכחישה, היא מהות שצריכה ומשתוקקת לאהבה, למגע ולא לסירוב של דחייה. לנתינה וקבלה בהנאה ובשמחה ולא לקיחה, משום שכאן נמצאים כולנו כמעין משפחה אחת גדולה, וזה אומר תבונה, הוויה בלתי מעורערת שאין לעשות רע, אלא צדקה ועזרה, שכל כך חשובה בעולם זה הזקוק לתיקון ולא לשבירה. ואולי האמת היא שלאף אחד אין ברירה, והכל בידי האל. תודה.